החלטה בתיק ב"ש 60066/04

1.         זוהי בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקש על החלטת בית משפט זה מיום 7.9.04, בה הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח וקשר לפשע יחד עם  אחר. ע"פ העובדות המתוארות בכתב האישום, המבקש והאחר תכננו את רציחתו של חנניה אוחנה, ולשם קידום הקשר השניים גנבו רכב מסחרי והצטיידו באקדחים. תכנון הרצח לא יצא לפועל בהזדמנות הראשונה בה ארבו השניים לקורבן בסמוך לביתו, ומשכך, ארבו לו במועד מאוחר יותר, שוב בחניון ביתו, ובעודו נכנס לרכבו יחד עם אשתו, ניגש המבקש לרכבו של אוחנה וירה בו בשלוש הזדמנויות מספר יריות, והכל אל מול עיניה של אשתו - כאמור אוחנה נפטר מפצעיו בסמוך לאחר הירי.

למותר לציין כי ב"כ המבקש, עו"ד שרמן, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה עם הגשתה של הבקשה למעצר עד תום ההליכים,  ושמר לעצמו הזכות להעלות טיעוניו בכל שלב.

2.         ב"כ המבקש, עו"ד שרמן, ציין בטיעוניו כי עד היום למבקש נערכו שתי ישיבות בלבד בבית משפט המחוזי, בישיבה אחת נשמעו שני עדים, בישיבה השנייה, ביום 18/10/04, זו בוטלה.

לעניין יתר המועדים - באוקטובר 04' היו אמורים להתקיים 4 דיונים (התאריך 12/10/04 התקיים, ביום 13/10/04 הדיון בוטל, ביום 18/10/04 קויים והדיון ב -19/10/04 בוטל).

במועד האחרון שבוטל נקבע המשך דיון למועדים בחודש פברואר לפברואר (16/2/05, 21/2/05, 28/2/05 ו-1/3/05) אך  כל התאריכים הנ"ל בוטלו על ידי בית המשפט עקב עומס ואי יכולת ואז נקבעו תאריכים נוספים ע"י ביהמ"ש (17/4/05, ל-18/4/05, ל-19/4/05 ול-21/4/05) אך גם  כל התאריכים הנוספים בוטלו.

ב"כ המבקש הוסיף לציין, כי לאור כל העיכובים בניהול המשפט, הבסיס למעצר כבר איננו מתקיים במקרה זה, הואיל  והמשפט אינו צפוי להתקדם עוד חודשים רבים.

לעניין רמת המסוכנות של הנאשם, ציין עו"ד שרמן, כי בעוד מספר חודשים המבקש מתעתד לעבור ניתוח, ויהיה מרותק למיטתו, כך שמבחינה פיזית הוא מוגבל מאוד ויש להניח שיכולתו למנוע - מוגבלת עד מאוד.

לסיכום, ב"כ המבקש עתר לבית המשפט לקבל את הבקשה לעיון חוזר ולהורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, על כל התנאים המצטברים, בעיקר נוכח חלוף הזמן הניכר שחלף מאז המעצר ולנוכח הצפי להתארכות המשפט בשל מגבלות שלא תלויות בצדדים אלא בביהמ"ש.

ב"כ המשיבה, עו"ד עמיאל,  ציינה בטיעוניה לעניין המסוכנות הרבה הנשקפת מהמבקש, כאשר ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. מדובר בהוצאה להורג של קורבן מטווח קצר, כאשר מה שמיוחס למשיב הוא שאחז בשני אקדחים וירה בשניהם במנוח לעיני אשתו.

לפי המיוחס בכתב האישום, הגיע המבקש עם האחר, וארבו למנוח משך מספר שעות, וכיוון שהיה אדם נוסף עם המנוח, הם דחו את ביצוע הרצח ב-24 שעות. מכאן שיש כאן תכנון ממוקד ושקול, מה שמצביע על מסוכנות גבוהה. גם כב' השופטת נאור בהחלטת המעצר אמרה " המשיב הוא אדם מסוכן ואין אפשרות לו להלך חופשי"

עוד ציינה ב"כ המשיבה, כי קיים חשש להימלטות שעולה בתיק הזה באופן עקיף מתוך חומר הראיות, כאשר על פי חומר הראיות מדובר בחבורה בעלת אמצעים כלכליים נכבדים ביותר, ויש בידם לסייע לו כלכלית על מנת שיברח.

ולעניין המועדים, ברור שהאופן התקין שבו ההליכים היו צריכים להתקיים היה מחייב את שמיעתו של המשפט הזה בקצב יותר מהיר. אך ביהמ"ש מתבקש לקבוע שעם כל החריגות והבעייתיות של התנהלות המשפט כאן, עומדים שיקולים נכבדים המחייבים את דחיית הבקשה.

3.         הלכה פסוקה היא מימים ימימה שניתן לבקש עיון חוזר  על החלטה אם נתגלו עובדות חדשות, או נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה, כאשר בהתייחס לראיה החדשה בית המשפט העליון קבע את המבחן של הצורך בראיה המשנה באופן דרמטי את ההתרשמות מהראיות או משפיעה על משקל הראיות השפעה ניכרת, ואין הכוונה לראיות שכבר הוגשו או לראיות שהן בעייתיות בפני עצמן, שכבר זכו להתייחסות בית המשפט (ראה לצורך זה את בש"פ 10077/02, עובד נ' מדינת ישראל).

4.         לענייננו, הנסיבה החדשה הנטענת היא חלוף הזמן והתנהגותו של המבקש מאז הוריתי על מעצרו - בהתווסף לכך מצבו הרפואי הקשה לכאורה, כאשר ע"פ המסמכים הרפואיים שהוגשו בפניי, המבקש מתעתד לעבור ניתוח ברגליו.

5.         נקודת המוצא היא שאין בחלוף הזמן בלבד כדי להוות נסיבה המצדיקה התערבות בהחלטה המקורית של המעצר, כאשר אל מול החובה לשמור על זכויותיו של העצור וזכותו להליכים  בקצב סביר, עומד על הכף השניה אינטרס לא פחות חשוב - האינטרס הציבורי הטומן בתוכו את החובה לשמור על החברה מפני עבריינים מסוכנים כגון המבקש נשוא בקשה זו, כאשר לא למיותר הוא לציין כי מעשיו של המבקש, דהיינו רציחתו ונטילת חייו של המנוח, כל זאת לכאורה, אל מול עייני אשתו, באופן אכזרי, תוך ירי במספר מטחים, כפי שהדבר עולה מחומר הראיות, מעידים על סיכון ממשי לשלום הציבור. מכאן שעל ביהמ"ש לעשות האיזון הראוי בין האינטרס האינדיבדואלי, קרי - אינטרס המבקש, לבין האינטרס הקולקטיבי, קרי - אינטרס החברה בכללותה.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת המלומדת א' חיות בבש"פ 12047/04 - מדינת ישראל נ' חיים בן-ישי . תק-על 2005(1), 2013 ,עמ' 2014.

"המצב שבפנינו כופה עלינו בחירה בין שתי רעות. האחת היא שחרורו של המשיב אשר מיוחס לו מעשה נורא שהביא לתוצאות נוראות - מותו של ילד בן שלוש. מעשה כזה מצביע על מסוכנותו הרבה של המשיב, ועל החשש כי שחרורו לחלופת מעצר טומן בחובו סיכון ממשי לשלום הציבור ולביטחונו. הרעה השנייה היא הותרתו של המשיב במעצר תקופה כה ארוכה, למרות חזקת החפות העומדת לו. אכן, נראה כי במקרה שלפנינו נוכח החלטות בית המשפט המחוזי שלא לאפשר את שמיעת עדותו של תורכ בטרם הסתיים משפטו, אין מנוס מהתארכות המשפט בעניינו של המשיב. האם אין מנוס גם מהארכת המעצר? בבחירה בין שתי הרעות שעליהן עמדתי לעיל, אני סבורה כי יש להעדיף את המשך שהותו של המשיב במעצר וזאת נוכח מסוכנותו הרבה, המשתקפת מן המעשים המיוחסים לו. אכן, מסוכנות בעוצמה כזו עדיין נושאת משקל מכריע למרות הזמן הניכר שחלף מאז תחילת המשפט ולמרות התארכותו בנסיבות שתיארתי".

6.         התוצאה המתחייבת מהחלטתה של כב' השופטת א' חיות, באשר לשיקולים לכאן ולכאן ולבחירה בין האפשרויות העומדות לצד מקרה כגון דא, בהחלט שצריכה להוביל להחלטה בדבר דחיית הבקשה והמשך שהייתו של המבקש מאחורי סורג ובריח, הכל בכדי לאיין מסוכנות מכל סוג שיכול ותשקף ממנו במידה וישחורר - נכון לשלב זה של הדיון.